הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח (OECD) הנו מסגרת המאגדת שלושים מדינות דמוקרטיות, המנהלות כלכלות שוק חופשי, בעלות ערכים משותפים וחשיבה משותפת (Like-mindedness), לצורך שיתוף פעולה מול האתגרים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים המאפיינים את עידן הגלובליזציה של כלכלת העולם. בעידן של כלכלה גלובאלית זקוקים מעצבי מדיניות לסטטיסטיקה השוואתית בקנה מידה עולמי. ארגון OECD משמש כמקור לנתונים סטטיסטיים, כלכליים וחברתיים הנחשבים למהימנים ולחשובים בעולם כבר למעלה מ-40 שנה. מאגרי המידע של הארגון מקיפים נושאים רבים ומגוונים ובהם – חשבונאות לאומית, אינדיקאטורים כלכליים, כוח עבודה, סחר הגירה, חינוך, אנרגיה, בריאות, תעשייה, תיירות וסביבה. עבור מעצבי המדיניות מהווים הנתונים המפורסמים ע"י הארגון סטנדרטים לקביעת נקודות ציון(Bench mark)  ולפיהם נקבעים קווים מנחים לפרקטיקות הטובות ביותר (Best practices) ולנורמות בינ"ל מוסכמות.

מבנהו הייחודי של הארגון המורכב מועדות וקבוצות עבודה מבדיל אותו מגופים בין-ממשלתיים אחרים ומעניק לו אופי מיוחד. בועדות הארגון, המסתייעות בעבודת המחקר של מזכירות הארגון, יושבים נציגים משלושים מדינות, מארגונים בינ"ל, נציגי החברה האזרחית ומשקיפים ממדינות שאינן חברות, במטרה להתמודד עם אתגרים משותפים ולהחליף רעיונות בתחום הפרקטיקות בכל תחומי המדיניות הציבורית. התוצר הסופי של עבודת הוועדות הנו קווים מנחים וקודי התנהגות שהתקבלו בהחלטות משותפות, קונסנזוס. ממשלות המדינות החברות מתחייבות להציב את הסטנדרטים שנקבעו כיעדים למימוש. במקביל, מתקיים במסגרת הארגון 'לחץ העמית' (Peer pressure) המתבטא בפרסום דו"חות תקופתיים מטעם חברות עמיתות הבוחנות את מידת הטמעתם של הסטנדרטים ע"י הממשלות.

תהליך הצטרפות לארגון OECD

הגורם היחיד הרשאי להחליט על פתיחת הליך הצטרפות לארגון OECD הינו מועצת הארגון. החברות המלאה בארגון, בניגוד לארגונים בינלאומיים רבים, איננה נרכשת באופן אוטומטי. במסגרת התאמת הארגון לקונטקסט הגלובאלי החדש פותחה אסטרטגיה להרחבה ולפתיחות, הכוללת מספר מבחנים לזיהוי מדינה מתאימה להצטרפות כחברה בארגון. מבדיקה שנערכה במשרד האוצר עולה כי ישראל עונה על הקריטריונים המרכזיים.

תחילתו של הליך ההצטרפות בזימון נציגי המדינה המועמדת ע"י המועצה במטרה לפתוח בדו-שיח מקדים לבחינת קבלת מעמד של מדינה חברה. המועצה תחליט על הדרישות החלות על אותה מדינה, ובמקביל, תבקש מועדות הארגון לבחון את הרגולציות הנהוגות באותה מדינה ואת מדיניותה. המדינה המועמדת חייבת למצב את עצמה ביחס ל'כלים המשפטיים' (Legal instruments), היינו, עליה להפגין את נכונותה לאמץ את העקרונות העיקריים של הארגון ואת יכולתה לקבל את המחויבויות המשפטיות והפוליטיות הנגזרות מאותם עקרונות.

'הכלים המשפטיים' הכוללים החלטות, המלצות והצהרות, מקובצים בחלוקה לסקטורים. מידת תאימותן של החקיקה והמדיניות במדינה המועמדת נבחנת ע"י הוועדות המתאימות ביחס לכל סקטור. המדינות המועמדות זכאיות להביע הסתייגותן ביחס למספר 'כלים משפטיים', או לחלקים מאותם כלים, שאין ברצונן או אין ביכולתן ליישם. הסתייגויות אלו מופקדות בוועדות הבוחנות את מידת התאמתה של המועמדת ועוברות בחינה מחדש עד למציאת קונסנזוס משותף בנוגע ליישום 'הכלים המשפטיים' מהם הביעה המועמדת הסתייגותה. עם סיום תהליך בחינת התאמתה של המועמדת ביחס ל'כלים המשפטיים' ע"י הוועדות והמזכירות, מועברות המלצותיהן למועצת הארגון שהינה הסמכות הבלעדית לקבל החלטה בנושא. במידה והמועצה מחליטה כי המועמדת עמדה בקריטריונים הנדרשים, היא תזמין את נציגיה לחתום על אמנת הארגון.